תהילים ח:ג מפרשים: רש"י, מלבי"ם באור המילות, מאירי ומצודת דוד

יסדת עוז מפי עוללים ויונקים השרית שכינתך במקדש ותקנת להודות לך עוז מפי הלוים והכהנים שהם בני אדם גדלים בליכלוך, כעוללים ויונקי שדים, עוללים לשון ועוללתי בעפר קרני (איוב ט״ז:ט״ו) וע"ש הלכלוך נקראו כל תינוקות עוללים:

יסדת, היסוד הוא העקר להבנין, וה' לקח יסוד לעזו מפי עוללים, ומאבני המופת שלקח מפי עוללים יסד עזו נגד צורריו, והצורר. הוא בפועל, והאויב. הוא בלב, והכתובים יציירו שונאי ה' והמכחישים כאויבים, והעושים בפועל מעשים להכעיסו כצוררים (כמ"ש בפי', ישעיה א' כ"ד, נ"ט י"ח ובכ"מ):

ואמ׳ מפי עוללים ויונקים יסדת עוז רמז על חדוש העולם שהוא מבואר בתחלת התורה עד שהיונק בתחלת למודו מתגדל באמונת החדוש המושכת אחריה אמונת כל הפנות ונמצא העוז והוא האמונה בפנות ההן מיוסדת מפיהן. ואמ׳ למען צורריך כלומר שהיה זה מחכמתו ית׳ ליחד לבם על זאת האמונה עד שיתגדלו עליה מעת ילדותם והפכים המתנגדים שלא יפתום ללכת אחרי דעותיהם וזהו להשבית אויב ומתנקם ולשון מתנקם בזה נופל על הכופר באמונה מצד ראותו העדר הסדור ורואה רעות מקיפות אותו עם צדקו נפשו ויחרף מזה מערכות האלהים חי ליחס לו לאות והעדר ממשלה והתיחס כל הדברים למקרה או למערכת התולדה וזהו לשון ומתנקם כלומ׳ שהוא סובר לעצמו מקרה הנקמה מהם בדברים האל׳ שלשון התפעל על אחד מדרכיו אם סבוב המקרה לעצמו איננו בו כמו מתרושש מתעשר.