תהילים טו:ב מפרשים: רש"י, מלבי"ם, מאירי ומצודת דוד

ודובר אמת בלבבו. הטוב שהוא אומר בלבבו הוא אמת ואינו אחד בפה ואחד בלב (סא"א):

הולך, במצות שבין אדם למקום שבו יתהלך לפני ה' צריך שיהיה הולך תמים, שגדר התמימות שיעשה כל מעשיו לשם ה' בלבד בלי שום פניה חיצונית, ובמצות שבין אדם לחברו יהיה פועל צדק, ובענין האמונה יהיה דובר אמת בלבבו שלא תהיה אמונתו מן השפה ולחוץ, כי גדר האמונה הסכמת הלב עם מה שהוא מוציא בשפתיו:

הולך תמים ר״ל לא שיתגאה וישתרר במה שיגיעהו מעבודת הבורא והוא אמרו ופעל צדק כלומ׳ עם היותו פועל צדק והוא תכלית יושר המדות הוא הולך בתמימות ובשפלות ולא יתפאר ולא יתנשא במעשיו אבל ימעטו בעיניו ודבר אמת בלבבו ר״ל שלא ימצא בו אחת בפה ואחת בלב אבל לבו ופיו שוים בכל דבר שזהו תכלית האמת ואיפשר שנרמז בה על התפלה כמאמר אודה ה׳ בכל לבי (תה׳ ט ב) רמז על האמונות שהם חובת הלבבות.