תהילים יז:א מפרשים: מלבי"ם באור המילות, מלבי"ם, מאירי ומצודת דוד

שמעה, הקשיבה, האזינה. כבר בארתי (ישעיה א' י' ובכ"מ) שהסדר הוא בתחלה קושב ואחר כך מאזין ואח"כ שומע, וכשבא על ג' נשואים מתחלפים יאמרו על העקרי לשון שמיעה, ועל הבלתי עקרי כ"כ לשון האזנה, ועל הטפל לשון הקשבה, וזאת היא עקר בעיניו מה שיספר צדקו, לכן אמר שמעה צדק, ואחריו התפלה ואחריו הרנה, שרנה הוא לשון צעקה, בין צעקה של שמחה בין צעקה של בכי ואנקה כמ"ש במכלול ומענין השני בא פה, כמו קומי רוני בלילה:

תפלה לדוד, תפלה זו נחלקת לג' חלקים, (חלק א') מספר צדקתו איך נשמר מכל חטא בין במחשבה בין במעשה, ועז"א שמעה ה' צדק, (חלק ב') מתאונן על אויביו ועל רעתם, ועז"א הקשיבה רנתי, (חלק ג') מתפלל על אשרו הנפשי, ועז"א הקשיבה תפלתי, ויען שיתראה בו קצת גאות ויוהרא, אומר שתפלתו היא בלא שפתי מרמה רק בלב שלם מבטחונו לה':

תפלה לדוד. נראה שחבר המזמור הזה דרך תפלה לעזרו ולהצילו מאויביו וצריו הקמים עליו. ולהיותו מתירא להענש על עונותיו התחיל תחלתו בספור תשובתו ושהפליג בה כלומ׳ שאחר שכן שיהיה רצון האל שלא יזיקהו מצד חטאיו ואולי רמז בו בפרט לעון בת שבע ואמ׳ על זה שמעה ה׳ צדק כלומ׳ תפלתי שהיא בצדק וכן שהיא בלא שפתי מרמה אלא שלבו ופיו שוים בה ורנתי כמו צעקתי.