תהילים יז:טו מפרשים: מדרש לקח טוב, רש"י, אבן עזרא ורד"ק

ויאמר הבט נא השמימה. הוא שצוה הקב"ה לישראל בימי ירמיהו כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה (ירמיה י ב). כבר אברהם הוצאתיו ממדה זו. התפלה והתשובה והצדקה מבטלין גזרות רעות. דכתיב ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו (דה"ב ז יד). הרי זו תפלה. ויבקשו פני (שם). זו צדקה. דכתיב אני בצדק אחזה פניך (תהלים יז טו). וישובו מדרכם הרעים (ד"ה שם). זו תשובה ואח"כ ואסלח לעונם (שם).

אני בצדק אחזה פניך. לעתיד, או בצדק אחזה פניך משפטי הוצא מלפניך והצדקות שבידי אחוז ובהם אחזה פניך:

אני - אין לי חפץ רק לחזות פניך, כי צדק ששמרתי היה סבה להתענגי בראותי פניך. והטעם: להכיר מעשה השם כי הם כולם כללים ובחכמה עשוים ולנצח עומדים, ואני שבע מתענוג תמונתך לא כאשר תמלא בטנם, וזה איננו בחלום רק בהקיץ וזאת המחזה אינה במראה העין רק במראה שקול הדעת, שהם מראות אלהים באמת, ואלה הדברים לא יבינם רק מי שלמד חכמת הנפש.