פִּקּ֘וּדֵ֤י יְהוָ֣ה יְ֭שָׁרִים מְשַׂמְּחֵי־לֵ֑ב מִצְוַ֥ת יְהוָ֥ה בָּ֝רָ֗ה מְאִירַ֥ת עֵינָֽיִם׃
מלבי"ם
פקודי ה', החלק של המצות הנקראים בשם פקודים, שהם מיוחדים לזכר ע"י דברים אמוניים (כמו המועדים על יצ"מ) או במדות (כמו מצות פריקה וטעינה פאה ומתנות עניים וכדומה), נבדלים מן הפקודים כמוהם שעשו בני אדם עפ"י הסכמתם שאינם ישרים, אבל פקודי ה' המה ישרים שנעשו עפ"י היושר והצדק, וגם שפקודי ב"א אינם משמחי לב באשר אין רצוף בם תכלית נכבד שהוא המשמח לב עושהו בידעו התועלת שיגיע מן המעשה, אבל פקודי ה' הם משמחי לב עושיהם - מצות ה' החלק המיוחד בשם מצוה שהוא רוב המצות שבתורה, נבדלו ממצות אנשים, שהם הולכים חשכים ואור השכל לא נגה עליהם, אבל מצות ה' ברה שכולם יש להם טעמים נכונים להישיר הדעות ולאושר הנפשות, וגם היא מאירת עינים שהם החושים, כי ילמדוהו רחמים וחנינה ונדיבות וכל המדות הטובות אשר יעשה וחי בהם בחיי העולם הזה:
מאירי
והחלק הב׳ הנקרא פקודי ה׳ הוא חלק המצות היסודיות אשר ההיקש יחייב אמתתם והמופת יכריחם במציאותו ית׳ ואחדותו והסתלק כל גשמות ממנו ואמ׳ שהם ישרים ר״ל שאין מבוכה בענינם ואמונתם מוכרחת גם מצד העיון וקראם ישרים על צד בלתי התמוטטם ונטותם אנה ואנה, ומלת פקודים נגזרת מפקדון שהוא עומד צרור ומונח שלא לשלוט בו יד כלל כדי שימצא על מתכונתו בכל עת שיבקש, כן אלו הענינים מונחים בגנזי השכל לא יפול בהם הספק בשום פנים וקראם משמחי לב כי כל דבר הנודע בבירור בלא שום צד מבוכה יתענג בו היודעו הרבה. והחלק הג׳ והוא הראשון מן המין הב׳ הוא חלק המצות הנותנות סדר והנהגה בין בני אדם בהעיד קצתם בקצתם והמנע חזק קצתם מקצתם וחיוב הנהגה בטוב המדות והחזהר מהפכן והוא חלק המצוות שהשכל מורה עליהם אפי׳ לא נכתבו. ועל זאת אמ׳ שהיא ברה וזכה אין חשך בה ולא מבוכה יודה בה כל משכיל מאין טענה ומחלקת וכן קראה מאירת עינים מפני שזה החלק מביא לחלקים הנכבדים אשר הזכרנו שהם תכלית הכוונה.