בִּנְא֣וֹת דֶּ֭שֶׁא יַרְבִּיצֵ֑נִי עַל־מֵ֖י מְנֻח֣וֹת יְנַהֲלֵֽנִי׃
רש"י
בנאות דשא. בנוה דשאין לפי שהתחיל לדמות מזונותיו למרעה בהמה שאמר ה' רועי נופל על הלשון של ה' רועי נאות דשא, ומזמור זה אמר דוד ביער חרת, למה נקרא שמו יער חרת שהיה מנוגב כחרס והרטיבו הקב"ה מטוב של העולם הבא (מדרש תהלים):
אבן עזרא
בנאות - הטעם שימצא הדשא ויהיה שם נוה קרוב שלא ייגע בהרים, בעת שתרבץ השה.
רד"ק
בנאות דשא ירביצני פרוש בנאות: מקום; ואל"ף נאות עומדת במקום וא"ו נוה נוות. ואהל הרועים נוה כמו אני לקחתיך מן הנוה (שמואל ב ז ח); אל נוה איתן (ירמיהו מט יט); נות כרת רעים (צפניה ב ו). ובתמורת הוא"ו באל"ף: ונדמו נאות השלום (ירמיהו כה לז); ועל נאות מדבר קינה (שם ט ט); כי דשאו נאות מדבר (יואל ב כב). והרועה הטוב נוהג את צאנו ורועה אותן במקום דשא ושם יטה אהלו ויריעתו בבקר. ובנטות היום ובעת הצהרים ירביצן בצל אהלו כמו שכתוב (שיר השירים א ז) איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים. וכשרוצה להשקותן ינהלן על מי מנוחות, כלומר מים שילכו לאט ולא נחל שוטף פן ישטפו אותן המים בבואן לשתות ולפיכך אמר: על מי מנחת ינהלני: