תהילים נא:ז מפרשים: רש"י, מלבי"ם, מאירי ומצודת דוד

הֵן־בְּעָו֥וֹן חוֹלָ֑לְתִּי וּ֝בְחֵ֗טְא יֶֽחֱמַ֥תְנִי אִמִּֽי׃

רש"י

הן בעוון חוללתי. ואיך לא אחטא ועיקר יצירתי ע"י תשמיש הוא שכמה עונות באים על ידו, ד"א עיקר יצירתי מזכר ונקבה שכלם מלאים עון, יש מדרשים למקרא זה ואינם מתיישבים לפי ענין המדבר במזמור:
שאל רבBookmarkShareCopy

מלבי"ם

הן, מבאר איך מחויב הוא מצד המשפט להעביר עונו, כי האדם בטבעו מוכן בין אל העון שהוא עוות השכל, כי מצד ששכלו כלוא בחומר קל הוא שיטעה בדברים העיונים, ועז"א הן בעון חוללתי היינו שטבע יצירתי מחייב את העון שהוא עוות השכל, וכן הוא מוכן אל החטא שהוא מצד התאוה, כי בחטא יחמתני אמי, בעת החימום שנולד על ידי תאות המשגל נשאר בו טבע התאוה, שעל ידי זה עלול אל החטא שהוא מצד התאוה:
שאל רבBookmarkShareCopy

מאירי

וחייב עצמו ואמ׳ הן בעוון חוללתי. ולדעתי פי׳ כל ימי מיום הולדי לא עשיתי רק רע מעת הבריאה והעבור ואמ׳ זה דרך הפלגה כענין ופושע מבטן קורא לך (ישע׳ מח ח).
שאל רבBookmarkShareCopy