לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּ֭שְׁחֵת לְדָוִ֣ד מִכְתָּ֑ם בְּבָרְח֥וֹ מִפְּנֵי־שָׁ֝א֗וּל בַּמְּעָרָֽה׃
רש"י
למנצח אל תשחת. כך כינה דוד המזמור הזה בשביל שהיה קרוב למות, ויסד מזמור זה לאמר אל תשחת אותי ה':
מלבי"ם
למנצח אל תשחת, יען שעל ענין זה חבר עוד מזמור לקמן סי' קמ"ב ושם דבר מצרתו לבד, ופה דבר גם ממה שכפה את יצרו לבל ישחית את שאול, ציין מזמור זה במלות אל תשחת (שכן תפס ע"ז לשון השחתה (שמואל א כ״ו:ט׳) ויאמר דוד אל תשחיתהו) ומזמור זה נחלק לשני חלקים, א. תפלה שינצל, עד פסוק ח', ב. מדבר ממה שלא הרג את שאול וכבש יצרו וזה היה לו לכבוד ותפארת עד ששאול הכיר את צדקתו ואמונתו:
מאירי
למנצח אל תשחת וגו׳. הנה שלשה מזמורים רצופים שמתחילים אל תשחת ושלשתם בענין דוד עם שאול והיה מתירא שימיתוהו. ולכן היה מחלה לפני האל שלא ימות ונראה שהמיתה כשהיא על ידי אדם נאמרת בלשון השחתה כמו שאמ׳ דוד לאבישי כשרצה להמית את שאול אל תשחיתהו כי מי שלח ידו במשיח ה׳ ונקה (ש״א כו ט) והעד שזה המזמור נאמ׳ בברחו מפני שאול במערה כשהיו דוד ואנשיו בירכתי המערה ובא שאול שם להפך את רגליו וכרת כנף מעילו ולא רצה לשלוח בו יד עם היות הוא רודף אחריו.