וַיֹּרֵ֗ם אֱלֹ֫הִ֥ים חֵ֥ץ פִּתְא֑וֹם הָ֝י֗וּ מַכּוֹתָֽם׃
רש"י
ויורם אלהים. ירה אותם לגוב האריות כדכתיב (שם) ואמר מלכא והיתיו לגבריא אליך די אכלו קרצוהי די דניאל ולגוב אריותא רמו וגו':
רד"ק
וירם. בפת"ח הוי"ו עבר במקום עתיד כמנהג הלשון בדברי הנבואות ברוב, אמר כמו שהורו לי הם חן דבריהם כן יורם אלהים חן פתאום ויהיו מכותם פתאום. ופתאום משמש לפניו ולאחריו: