כִּֽי־קִנְאַ֣ת בֵּיתְךָ֣ אֲכָלָ֑תְנִי וְחֶרְפּ֥וֹת ח֝וֹרְפֶ֗יךָ נָפְל֥וּ עָלָֽי׃
מאירי
ואמ׳ קנאת ביתך אכלתני ר״ל היותי מקנא על ראותי אותו בידם וחרפות חורפיך נפלו עלי כלומ׳ שמאחר שאני מחזיק בתורתך ובאמונה האמתית והם מחרפים אותי תמיד הרי נמצאו ג״כ מחרפים אותך.
מצודת דוד
קנאת ביתך. על כי המה מתקנאים בתפארת בהמ״ק לזה אוכלים אותי ועוד יוסיפו לחרפני בדברים: