וָאֶבְכֶּ֣ה בַצּ֣וֹם נַפְשִׁ֑י וַתְּהִ֖י לַחֲרָפ֣וֹת לִֽי׃
מלבי"ם
(יא-יב) ואבכה, כשאבכה להתפלל על זאת היא לי לחרפה, וכשאתנה לבושי שק להתאבל ע"ז אהי להם למשל:
מאירי
ואבכה בצום נפשי י״מ שהוא חסר על ר״ל שבכיתי בצום על נפשי הנדכאת ביניהם וי״מ אותו חסר וא״ו כלומ׳ ואבכה ובצום נפשי ר״ל שבכיתי וצמתי. ולי נראה שהנפש פעולה כמו ולבכותה כלומ׳ בכיתי נפשי כאלו מתה לגמרי ותהי נפשי לחרפות לי כי יאמרו לי תמיד שתכרת ותאבד.