עֵֽדֹתֶ֨יךָ ׀ נֶאֶמְנ֬וּ מְאֹ֗ד לְבֵיתְךָ֥ נַאֲוָה־קֹ֑דֶשׁ יְ֝הוָ֗ה לְאֹ֣רֶךְ יָמִֽים׃
מלבי"ם
עדתיך, שיעורו מקולות מים רבים עדתיך נאמנו מאד, העדות שהעדת אתה הם נאמנו יותר מקולות מים רבים אדירים, שהקולות האלה של המים יעידו שאתה מושל על מערכת השמים והטבע ומנהיגם כרצונו ויאמרו שהוא אדיר במרום, אבל אתה העידות כי אינך אדיר במרום לבד כמנהיג מרחוק, רק כי לביתך נאוה קדש, העדות שקבלנו ממך היא שאינך רחוק מאתנו יושב מרום רק אתה יושב בבית המקדש ומנהיג שם השגחה נפלאה למעלה מן הטבע שזה נקרא קדש שהקדושה הוא ההבדלה מן הטבע, והנהגה זאת היא בביתך, במה שאתה שוכן בבהמ"ק, ולא שתעשה נס ופלא לפרקים רק ה' בביתו לארך ימים, עד שהנהגה ההשגחיית היא קבועה לארך ימים ומתמדת:
מאירי
ולהיות כל אלו העניינים נודעים מצד הקבלה ונמשכים לאמונת החידוש והם הם הדברים הנכללים במלת עדות כמו שביארנו אמר עדותיך נאמנו מאד כענין עדות ה׳ נאמנה (תה׳ יט). ולביתך הנודע במצב החכמים בעלי זאת האמונה נאוה קדש ר״ל נאה לקדשו ולהדרו, לא לכופרים אשר לא יאמינו דבר רק מה שיחייב ההיקש המופתי ויגזרנו העיון השכלי. ומחלה פני האל שיעמוד בקיומו והוא אומרו ה׳ לאורך ימים ולא שיחרב בסוף אבל שהוא מתפלל על זמן שיש לפחד בחרבנו והוא כל זמן שיש לשאר האומות שולטנות כלו׳ עד שיבוא זמן שתמלא הארץ דעה את ה׳ ולא יפחדו עליו וכמוהו כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך (ברא׳ כח טו) כלו׳ שמשם ואילך אינך צריך להבטחה.