תהילים צ:ד מפרשים: רש"י, מלבי"ם, מאירי ומצודת דוד

כי אלף שנים בעיניך. אלף שנים של בני אדם הם כיום אחד של הקב"ה ועוד מן הלילה עמו כי יום א' של הקב"ה ומעט מן הלילה של הקב"ה הם אלף שנים שהרי לא אמר הכתו' שיהא יומו של הקב"ה אחד כאלף שנים אבל כשיצא מעט מן הלילה עמו אז יומו שלם והוי אלף שנים ולכך מת אדם הראשון תוך אלף שאם היה חי אלף היה יותר מיומו של הקב"ה ושמא שיעור אותה אשמורה הוא כמו שיש ממיתת אדם הראשון עד אלף שנים ואנן לא ידעינן כמה הוי אותה אשמורה כי אם מסברא (מצאתי) כי אלף שנים בעיניך וגו'. וכשעלתה תשובה בדעתך מתחלה יפה דנת ובראת אותה וראוין היו השנים לכך לפי (שלא) היו ימי בני אדם רבים שלא היו אלף שנים בעיניך אלא כיום הולך שעבר וחלף ומעט מן הלילה עמו שהרי אמרת לאדם הראשון (בראשית ב׳:י״ז) כי ביום אכלך ממנו מות תמות וחיה תשע מאות ושלשים שנה נמצאו אלף שנים עולים ליום שלם ומעט מן הלילה עמו:

כי אלף, כן תאמר אל בני אדם, שובו מעולם הזה הזמני, כי אלף שנים שחיית פה בעולם החומרי, הלא ידמו בעיניך כיום אתמול כי יעבר, וגם ידמו בעיניך כאשמורה בלילה, ומבאר נגד מ"ש כיום אתמול כי יעבור זרמתם, שזרמתם את האלף שנים כמו שזרמת את יום האתמול, (מציין מרוצת הזמן כמרוצת זרם מים שהשבולת שוטפת והולכת, וכל שבולת שוטף את חברו, כן כל רגע מרגעי הזמן שוטפת את רגע הקודמת לה מן ההוה אל העבר, ואין הבדל בין אם היה העבר יום אחד או אלף שנים, כי העבר איננו בהוה, והזמן החולף אפס מן המציאות), ונגד מ"ש ואשמורה בלילה, אמר שנה יהיו, כמו שבזמן של הלילה לא נעשה בה תנועה ופעולה, רק בה ישן הבע"הח ולא פעל מאומה, כן היו כל האלף שנים כאלו ישנת בהם, עד שמצד זה האלף שנים שחיית היו כלא היו מצד שני ענינים, א. מצד שנזרמו ונשטפו מן המציאות כיום אתמול, ב. מצד שגם בעת היו במציאות ישנת בם ולא עשית כל מאומה, בבקר שיעור הכתוב האלף שנים ידמו בעיניך בבקר כחציר יחלף כיום אתמול כי יעבר מדמה הבקר הבא בהוה כאילו צמח ויצא מן הזמן כצמח חדש, ור"ל בבקר שיצמח כחציר במציאות, ידמה הזמן של אלף שנים שעבר כיום אתמול:

ואמ׳ כי אלף שנים בעיניך וגו׳ כלומר אף אם ימצא האדם עצמו חזק וישר במזגו וטבעו אינו כלום כי אפי׳ שישוער שיחיה אלף שנים מה שלא הגיע שום אדם לכך הכל נגדך כיום אתמול כי יעבור וכאשמורה בלילה ר״ל אשמורה אחת מאשמורות הלילה וזהו וחלדי כאין נגדך (תה׳ לט ו). ובדרש סמכו מנין זה למה שאמ׳ הקב״ה לאדם ביום אכלך ממנו מות תמות והיה תשע״ד שנה ואף בדרש אמרו שראוי היה לאלף שנים אלא שהונחו משנותיו לדוד (עיין ב״ר פ׳ יט).