תהילים צ:יב מפרשים: רש"י, מלבי"ם באור המילות, מאירי ומצודת דוד

למנות ימינו כן הודע. כאשר בתחלה הודע בעולם את מנין ימינו ארוכים וכיון שנאריך ימים נוכל לקנות לב ונביא בתוכם לבב חכמה, ונביא לשון הבאה, (וי"א למנות ימינו כן כמנין כ"ן שבעים שנה ונמות לפי שיעור ימינו שהן מעט כן תייסר אותנו וכן ויודע בהם אנשי סוכות) (שופטים ח׳:ט״ז) (סא"א):

למנות. שיעורו, הודע למנות ימינו כן שנביא לבב חכמה, וזה א' משמושי הוי"ו:

ואמ׳ למנות ימינו כן הודע, יש לפרשו על האזהרה לאדם להיישיר מעשיו ולהטיב דרכיו. והודע מענין התבוננות כלומ׳ תן לנו לב להתבונן ולהרגיש במיעוט זמננו כענין מה שביארנו בפסוק הודיעני ה׳ קצי (תה׳ לט) ואז נשתדל להסיר לב האבן מבשרנו ולהביא אלינו לבב חכמה. או ר״ל כפי מנין ימינו שהם מועטים כן הוכיחנו כמו ויודע בהם את אנשי סוכות (שופטים ח טז) וידוע חולי (ישע׳ נג). או איפשר לפרש שני הפסוקים על הגלות כלומ׳ מי יודע עוז אפך לשער אורך הגלות הזה והצער שאנו סובלים בו והנה ביראתך עברתך כלומ׳ כל מה שאנחנו יריאים בו הכל לנפשנו יבא [כענין] ותגע עדיך ותבהל (איוב ד) ולא נדע קץ וזמן על זה ולא הודיענו קצנו מתי יהיה ולא נחוש לאריכותו להתיאש מן הגאולה ואז תהיה תכלית כוונתנו לעבדך ולהביא אלינו לבב חכמה. או נפרש לפי׳ זה שתודיענו הקץ ומתי תשלח הנביא אשר רוח בו והוא ענין לבב חכמה להיישיר דרכנו ולהטות לבבנו אליך.