שַׂבְּעֵ֣נוּ בַבֹּ֣קֶר חַסְדֶּ֑ךָ וּֽנְרַנְּנָ֥ה וְ֝נִשְׂמְחָ֗ה בְּכָל־יָמֵֽינוּ׃
מלבי"ם
(יד-טו) שבענו, ר"ל שיהיו אחת משתי אלה, או שתכף בבקר (שהיא מליצה על התחלת זריחת החיים ושנות הנעורים), תשבענו חסדך, ולא נראה כלל רעת הזמן ותהפוכותיו, עד שעי"כ נרננה ונשמחה בכל ימינו, ורעת הזמן לא נראה כלל או עכ"פ אם נגזר עלינו לשתות כוס הרעה בבקר שהוא בימי הנעורים, שמחנו כימות עניתנו עד שנמצא שמחה לעומת העינוי:
מאירי
שבענו בבקר פירושו בכל בקר ובקר ועניינו בכל יום כענין יום יום יעמס לנו (מזמו׳ סח). וי״מ אם תעשה עמנו חסד בבחרותנו שירמוז לבקר שתלמדנו הדרך הישרה אז נשמח כל ימינו אפי׳ בזקנה. או ר״ל בבקר בעת הגאולה שבענו חסדך להיות הגאולה מתמדת עד שנרנן ונשמח בכל ימינו בלא הפסק.