כִּי־אֵ֭פֶר כַּלֶּ֣חֶם אָכָ֑לְתִּי וְ֝שִׁקֻּוַ֗י בִּבְכִ֥י מָסָֽכְתִּי׃
מאירי
ולרוב צרתי לא אטעם את אשר אוכל ואת אשר אשתה אבל היה הלחם אפר ושקוי בבכי מסכתי ושיקויי כתוב בוא״ו וגם הואו מונעת בקריאה דרך זרות אלא שקצת מדקדקים סוברים לקרותה כאילו הוא בשני יודין.
מצודת דוד
כי אפר. אני אוכל את האפר כדרך שאוכלים את הלחם ר״ל לגודל התוגה נהפך בפי טעם הלחם לטעם האפר: