עִנּ֣וּ בַכֶּ֣בֶל רגליו [רַגְל֑וֹ] בַּ֝רְזֶ֗ל בָּ֣אָה נַפְשֽׁוֹ׃
רש"י
ברזל באה נפשו. א"ר הונא בר אידי שרתוע עשתה לו תחת זקנו שאם ירכין פניו השרתוע מכהו, שרתוע פי' שפוד:
מאירי
ענו בכבל רגלו הוא המשך ספור סבותיו והכתי׳ רגליו והקרי רגלו על שם כלל רגליו וברזל באה נפשו וכבר ידעת שהרבה פעמים נאמ׳ נפשו במקום גופו כמו תגעל נפשכם (ויקר׳ כו טו) וכן רבים מצד שהנפש סובלת עינוי בענוי הגוף.
מצודת דוד
ענו בכבל רגלו. ענו אותו לשום רגלו בכבל ונפשו באה בכבלי ברזל, ועם כי גופו באה בברזל אמר נפשו כי גם הנפש תעונה בענוי הגוף או נפשו הוא כמו גופו וכן וריקה נפשו (ישעיה כט):