תהילים קטז:י מפרשים: רש"י, מלבי"ם, מאירי ומצודת דוד

האמנתי כי אדבר. האמנתי את דברי ציבא שאמר על מפיבושת כשאדבר (שם ב' ט"ז) הנה לך כל אשר למפיבושת אז אני עניתי מאד דברתי קשה ונעניתי לך:

(י-יא) האמנתי, ר"ל אני מאמין בכל לב מה שאדבר ואחליט עתה, והוא שאדבר לאמר כי עניתי מאד בעת אשר אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב, שמה שאמרתי אז בעת היאוש, שאז אמרתי בחפזון ובבלי ישוב הדעת שכל האדם כוזב, דהיינו שאין ממש בחיי האדם ובכל עניניו כי בהבל ילך ובחשך שמו יכוסה, כן אמרתי אז בחפזי שלא בהשכל, ועתה אדבר ואומר שאז עניתי מאד, שהייתי מעונה ויורד מאד בשפל המדרגה להתיאש כל כך, כי אני רואה עתה שיש תקוה ויש שכר ואין האדם כוזב, ומבאר כי (יב-יד) מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי, שהחייני אחר היאוש הגדול הזה ומבאר שעקר הטובה אצלו אינו החיים, רק עקר הטובה הא מה שעתה יוכל להודות לה'. כמ"ש כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך וכמש"פ שם, וז"ש מה אשיב לה' על מה שגמל עלי אשר כוס ישועות אשא ואקרא בשם ה' להודות לה' חסדו ולפרסם גדולת ה', ולשלם נדרי לה' נגדה נא לכל עמו, שזה הוא הטובה היותר גדולה שגמל עלי:

ואמ׳ האמנתי כי אדבר כלומ׳ כשהייתי מדבר דברים בעצמי לעורר נפשי בבטחון באל לא היה דבור שפה לבד אלא שהאמנתי כן בתוך לבי אמונה חזקה עד שאני עניתי מאד כלומ׳ נכנעתי מאד לרוב צרותי תכלית ההכנעה.