אֲ֭נִי אָמַ֣רְתִּי בְחָפְזִ֑י כָּֽל־הָאָדָ֥ם כֹּזֵֽב׃
מאירי
וכן שהייתי נחפז לברוח הנה והנה לרוב פחדי וכל רוב שהייתי נכנע ונחפז עד שכל אדם מקוה ומיחל מיתתי והשפלתי הייתי בוטח יותר באל והייתי אומר שכל אדם המתנכל עלי תכזב מחשבתו ותוחלתו ויחטא בכוונתו ומה שאמ׳ במזמור לא אני אמרתי בחפזי נגרזתי מנגד עיניך כי כן דרך מי שהוא בצרה עומד נבוך ופוסח והמאמין גומר במחשבתו לבטוח באל ית׳.
מצודת דוד
אני אמרתי. חוזר ומפרש מתי היה ומה דבר ואמר אני אמרתי בעת הייתי נחפז לברוח מפני שאול כמ״ש ויהי דוד נחפז ללכת וגו׳ (ש״א כ״ג) ואם כי אז הייתי קרוב למות עכ״ז אמרתי אז כל אדם האומר שלא תהיה לי המלוכה הוא מכזב ומשקר וזו היא האמנה גדולה:
מצודת ציון
זמין למנויי פרימיום בלבדמנחת שי
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
כל האדם כוזב. ובוגד באוהב בו כי ראיתי את בני בוגד בי ומבקש את נפשי וכל ישראל גומלים לי רעה תחת טובה לפיכך האמנתי לציבא ואמרתי אף מפיבושת כוזב ובוגד בי כל לשון כזב אינו אלא ל' חסרון מבטח שבטחו עליו פילנ"צא בלע"ז, כמו (ישעיה כ"ח) אשר לא יכזבו מימיו, ויש פותרין אותו אני אמרתי בחפזי בסלע המחלקות שהיו שאול ואנשיו עוטרין עלי ואל אנשי לתפשני ושם נאמר ויהי דוד נחפז ללכת (שמואל א כ״ג:כ״ו) כל אדם כוזב, אף שמואל הנביא שהוא נאמן לנביא אף הוא כוזב שמשחני למלך (מצאתי):