הַ֥לְלוּ יָ֨הּ ׀ אַשְׁרֵי־אִ֭ישׁ יָרֵ֣א אֶת־יְהוָ֑ה בְּ֝מִצְוֺתָ֗יו חָפֵ֥ץ מְאֹֽד׃
מלבי"ם
אשרי איש, אחר שאמר כי ראשית חכמה היא יראת ה', אמר כי אשרי איש אשר הוא ירא את ה', כי האיש הזה תבא חכמה בלבו לשמור חקיה, ויש הבדל בין ירא מה' ובין ירא ה', שירא את ה' מורה שירא יראת הרוממות לא יראת העונש המצויין במ"ם השימוש, כי הירא מה' אינו חפץ במצותיו, רק שמוכרח לעשותם מיראת העונש או בעבור תקות הגמול, לא בעבור החפץ במצוה עצמה, אבל הירא את ה' במצותיו חפץ מאד, ואמרו חז"ל במצותיו ולא בשכר מצותיו, ואחר שאמר שע"י יראת ה' ימצא שכל טוב לכל עושיהם שאז ישכיל ברוה"ק (שזה גדר שכל טוב הנמצא בתנ"ך) את סודות הפקודים וטעמיהם, ועי"כ יחפוץ מאד במצותיו כי יבין מעלתם וסודם, וכבר בארתי בפי' משלי כי חקי החכמה לא יושגו במופתי התבונה והדעת, רק יושכלו בכח השכל, בפרט בשכל טוב ורוה"ק, ועז"א שכל טוב לכל עושיהם, ועי"כ במצותיו חפץ מאד:
מאירי
גם זה המזמור בנוי על אלפא ביתא שתי אותיות בכל פסוק שבו חוץ משני הפסוקים האחרונים שיש בהם שלש אותיות בכל אחד מהם לאריכותם והוא נאמ׳ באזהרה על קיום התורה ומצותיה ומצוע האדם בדרכיו ומדותיו ומבטיחו בזה הצלחה אמתית ובפרט ידבר על מדת הצדקה שאמר על זה אשרי איש ירא את ה׳ ר״ל שמשוה יראת האל כנגדו תמיד ומתוך כך יזהר מכל חטא ופשע וזו היא אזהרה על המנעו מעשות הדברים המוזהרים מעשותם ובמצותיו חפץ מאד כלומ׳ חפץ לעשותם בכוונת מעלה וזהו הערה על התמדת עשיית הדברים שמצוה לעשותם ובזה יצליח הוא ובניו אחריו להמשכם אחריהם באחיזת דרכיו.