לֹֽא אָמ֥וּת כִּי־אֶֽחְיֶ֑ה וַ֝אֲסַפֵּ֗ר מַֽעֲשֵׂ֥י יָֽהּ׃
מלבי"ם
לא אמות, מעתה ידעתי בטח שלא אמות, וזה משני טעמים, א. באשר ידעתי שמה שהחייני ה' מן החולי, הוא כדי שאחיה ואספר מעשי יה, וא"כ נשארתי בחיים כדי לספר מעשיו, ולא המתים יהללו יה, ב. מצד כי ע"י שיסר יסרני יה עי"כ למות לא נתנני, שתמורת המות יסרני ביסורים, וכבר נתכפרו עוני ע"י יסורים, וגם ר"ל שלא ימות מיתת הנפש אחר שיספר מעשה ה' ואחר שנתכפרו עונותיו ע"י היסורים שסבל:
מאירי
ואמ׳ לא אמות כלומ׳ אע״פ שלא היה ביניכם דן דיני לטוב וכולכם אמרתם עלי רפואות תעלה אין לך (ע׳ ירמ׳ ל יג) לא אמות כמו שאמרתם אבל אחיה ואספר מעשי יה.