תהילים קיח:כב מפרשים: רש"י, מלבי"ם, מאירי ומצודת דוד

אבן מאסו הבונים. עם שהיו שפל בין האומות:

אבן, המלכות תצויר כבנין כמ"ש כ"פ, והמלך הוא יסוד הבנין כמ"ש הנני יסד בציון אבן (ישעיהו כ״ח:ט״ז), שנאמר על חזקיה, והבונים מאסו בו אז, כי עמדו אז שבנא וסייעתו לחלוק על מלכותו, ובכ"ז היתה לראש פנה, וזה לא היה בדרך הטבע, רק מאת ה' היתה זאת, והיא נפלאת בעינינו, כי היה עפ"י נס ופלא, ולכן זה היום עשה ה', הוא מיוחס לה', ובו נגילה ונשמחה, בה' נשמח לא בהתשועה עצמה כי עקר השמחה היא מה שנודע לנו שה' עמנו ושנתן ליראיו נס להתנוסס:

אבן מאסו הבונים לרוב דקותו היתה לראש פנה עתה אם על דוד רמז על אמרו עוד נשאר הקטן והנה רועה בצאן (ש״א טז יא). ואם על הגלות רמז על היות ישר׳ נכנע ודחוי ומאוס בקרב העמים ועתה לראש פנה.