תהילים קי:ג מפרשים: רש"י, מלבי"ם באור המילות, מאירי ומצודת דוד

עמך נדבות ביום חילך. כשתאסוף חיל לרדוף אחריהם יתנדבו עמך ואוהביך לצאת עמך כמו שמצינו (שם) וירק את חניכיו ילידי ביתו ולא יותר וענר ואשכול וממרא התנדבו מאליהם לצאת ללכת אחריו בעזרתו:

נדבות. מציין נדבת הלוחמים כעצם מופשט, הנדבות הם העם שלך, ור"ל נדבת העם וחפצם למלחמה הוא החיל ועם המלחמה:

ואמ׳ עמך נדבות ביום חיליך כשיגיע זמן אסיפת חיליך להלחם על אויביך יבא אליך בנדבת לב כלומ׳ מלב ומנפש הבטיחו שיהא נאהב מצד עמו כמאמר החכם לאחד המלכים משוך לב העם עד שתמלוך בלבבות לא בגופות לבד. וענין בהדרי קדש כמו בעבור הדרי קדש כלומ׳ בעבור מעלתך והדרת קדש שלך ביושר ובמניעת כל עול אתה הנאהב לעמך כי רוב המלכים חומסים ומשתדלים להוציא ממון העם בכמה פנים ואתה לא כן נתן לך ה׳ א׳. ומרחם משחר נראה לי במלת משחר מלשון מלכות לשון רבותי׳ הדבק לשחוור וכן הוי קל לראש ונוח לתשחורת לא חמור אחד מהם נשאתי תרגום, שחרית. ורחם להיות עיקר הנחתו על מקום הלידה יורה דרך השאלה על כל תחלת ענין. וטל להיותו ערב אצל כל אדם תקרא כל טוב הנהגה וערבה טל כמו שאמרו יערוף כמטר לקחי וכתי׳ תזל כטל אמרתי (דברים לב) הא בתלמיד הגון הא בתלמיד שאינו הגון, [וזה] דומה למטר שעם היות בני אדם צריכים לו, כשהגיע להם ממנה די מיפוקם יקוצו בה מיד וכן זה כשהחכם אינו בעל מדות אע״פ שאדם צריך לו לפעמים בעסקי הוראה כשיפטרו בני אדם ממנו יקוצו בו מיד, אבל התלמיד ההגון ונעים במדותיו הוא אצל בני אדם כטל שיורד בכל יום ויום אף ללא צורך ועם כל זה הוא ערב לכל אדם כן זה אף בעת שאין אדם צריך לו בענייני הוראה דבריו ערבים ומקובלים לכל שומעיהם וידוע שדוד בילדותו היה נוח ונעים במדותיו וערב בהנהגותיו כאמרו בן לישי בית הלחמי יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר וה׳ עמו (ש״א טז יח) וכמו שהעירו עליו המקראות שהיה נאהב וחשוק אצל הכל ואמ׳ עתה שאף בתחלת מלכותו שדרך כל מלך חדש להתגאות ולמשול בחוזק כדי לפרסם מלכותו ולהחזיק שולטנותו לעין הכל, הוא לא זז מטוב הנהגותיו ולא נתגאה במלכותו כמו שאמ׳ הוא בעצמו אנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים בני צרויה קשים ממני (ש״ב ג לט) כלומ׳ שעם היותי משוח מלך אני רך.

בהדרי קודש מרחם משחר. זאת תהיה לך בזכות הדרת קדושה שהיה בך מבטן אמך שהכיר בוראו בן ג' שנים: