תהילים קכב:א מפרשים: רש"י, מלבי"ם, מאירי ומצודת דוד

שמחתי באומרים לי. שמעתי בני אדם שאומרים מתי ימות אותו זקן וימלוך שלמה בנו ויבנה בית המקדש ונעלה לרגל ואני שמח:

שיר המעלות לדוד, מדבר בשבח ירושלים, מצייר את האומה בכללה כגוף אחד המורכב מאיברים פרטים שונים וירושלים היא העיר שחוברה לה יחדיו ויתחברו האיברים הפרטים, להיות גוף שלם יחול בו רוח החיים ונפש המשכלת ונפש האלהית, והנה בית ה' הנמצא בה היא הכלי המכין את הגויה הכללית אל חול השכינה ונפש האלהית בה, אמנם העיר עצמה היא כלב ומוח בגויה אשר יכינו אותה אל קבלת נפש החים ונפש המשכלת, עפ"ז יאמר הנה שמחתי באומרים לי בית ה' נלך, מצד ששם ה' שכן והוא משכן השכינה והאלהות בקדש, אמנם.

שיר המעלות לדוד. גם זה המזמור יש לפרשו על בני הגלות או על דוד עצמו. ואם נפרשהו על דוד בעצמו יהיה ביאורו כשאמר דוד לנתן הנביא הנה אנכי יושב בבית ארזים וארון א׳ יושב בתוך היריעה והשיבו נתן כל אשר בלבבך עשה כי האל׳ עמך עד שבאתהו הנבואה לא אתה תבנה הבית (ש״ב ו) ואמ׳ שמחתי באומרים לי בית ה׳ נלך ר״ל במה שאמר לי נתן כל אשר בלבבך עשה והייתי בטוח לבנותה ושיהיו רגלינו עומדות בשעריך, והיו עבר במקום עתיד ושתהיה בנויה ויעלו שם שבטים ושישבו שם כסאות למשפט הכל עבר במקום עתיד וכשראה שלא נתקיימה מחשבתו דבר דבריו כחושק המתאונן על שלא יוכל להפיק רצונו כחשקו מעורר בני גילו שמאחר שאינו זוכה בבנינה לא הוא ולא הם עמו שיברכנה וישאלו בשלומה לאל ובשלום אוהביה ולמען אחי ורעי הם השבטים ובית ה׳ בית המקדש. ואם על לשון הגלות יתנבא בשורת הגאולה שבהגיע תור הגאולה ויצא קול הישועה תגדל שמחת העם בבשורה ולהפליג במעלת הישועה האריך בשבחי ירושלים.