תהילים קלא:א מפרשים: רש"י, מלבי"ם, מאירי ומצודת דוד

ה' לא גבה לבי וגו'. לא נהגתי שררה, לא עשיתי גדולות תענוגות בנינים ונטיעות כעין שעשה בני הנני עליך כמי שאין לו ידים ורגלים כגולם מוטל לנגדך (סא"א):

שיר המעלות, מבאר איך סומך בכל עניניו על ה', ה' לא גבה לבי גבהות הלב מציין שעובר הגבול בחפצו ותשוקותיו, בין בכמות בין באיכות למשל מי שחפץ להיות כאחד ממלאכי מרום עובר גבול התשוקה באיכות, מי שחפץ שיהיה לו גבורה מופלגת יותר מן הגבול עובר גבול התשוקה בכמות, ולא רמו עיני רום עינים מציין העובר הגבול בשכל העיוני, אם יחשוב שהשגתו היא בלתי מוגבלת ושופט בשכלו בענינים האלהיים שהם למעלה משכל האדם, וזה מגביל נגד השכל המעשיי והשכל העיוני, שהשכל המעשיי מקורו מהלב, והעיוני מקורו מהעינים, שיסוד לכל השכלה הוא הבחינה והנסיון שישיג ע"י החושים, והוסיף שגם בהוצאת הדברים לידי מעשה לא הלכתי בגדולות ונפלאות ממני, גדולות מצד הכמות, ונפלאות מצד האיכות:

שיר המעלות לדוד. כוונת הדברים להזהיר בני הגלות שיתאהבו זה לזה ויתנהגו זה עם זה באחוה ורעות ויקטין כל אחד עצמו לפני חבירו ולא שיתגאה זה על זה ובזאת ההנהגה יראה האל בענים ושב ורפא להם והוא שסיים דבריו באמרו יחל ישראל אל ה׳ מעתה ועד עולם כלומ׳ שלא יסור בטחונך ממנו. ודרך הערה אמ׳ על עצמו לא גבה לבי להבזות את אחי בתוך לבי ולא רמו עיני להביטם בעין הגאוה והבוז ואף במה שלא היה בי גאוה לא הלכתי ביני לבין עצמי בגדולות ובנפלאות ממני ר״ל במה שהכרתי שהוא מותר אצלי. ואיפשר שכל זה נאמ׳ על סדר הלמוד בחכמות שלא הרם בהם לא גבה לבי להשען על בינתי וציור לבבי בעיוני והתבודדותי ולא רמו עיני להשען על דעתי בחכמת הספרים העמוקים שבהם ואף בלמדי אצל החכמים לא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני לחקור במה שאין יד המיון שולטת אלא מעט מעט על סדר הלימוד. ולא הלכתי בודד עם היותו מן הדגוש וכמוהו קודר הלכתי בלא חמה (איוב ל כח).