יַעְלְז֣וּ חֲסִידִ֣ים בְּכָב֑וֹד יְ֝רַנְּנ֗וּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָֽם׃
מלבי"ם
יעלזו, וחסידים יעלזו בכבוד הזה הגדול ובכבוד ה' החופף עליהם, עד שירננו על משכבותם, שגם אחר המחול שישכבו לנוח ירננו עוד מרוב השמחה, ורומז שגם בעת הגויה והשכיבה בקבר ירננו, כי מי שדבקה נפשו בה' בחיים ימות מיתת נשיקה ודבק בו ברננה ושמחה והלולא רבה כנודע:
מאירי
ויעלזו חסידים בכבוד ר״ל בכבודם הנתון להם מאת האל ית׳ ויש לפרש בכבוד בנפש כי הנפש יקרא כבוד כאמרו עורה כבודי (תה׳ נז ט) ואמ׳ בישועה על התשועה הנצחית ואמ׳ יעלזו חסידים בנפשם וירננו על משכבותם ר״ל אחר מנוחתם הוא אחר המות כי השכיבה תאמר לפעמים במקום מנוחה, גם בלילה לא שכב לבו (קהלת ב כג) ועורקי לא ישכבון (איוב ל יז). וי״מ על משכבותם על מטותיהם שהשינה מקום זכות המחשבה וההשגה.