תהילים קמ:ט מפרשים: רש"י, מלבי"ם, מאירי ומצודת דוד

מאוי רשע. עמלק הרשע:

אל תתן ה' מאויי רשע, וכן לא תפק זממו ומחשבותיו, שהוא מתאוה בלבו וזומם עצות ותחבולות אשר ירומו, ר"ל כי דוד הלך בצד ההר מזה ושאול מצד ההר מזה, ובענין זה לא יכול להגיע אליו כי ההר היה מפסיק ביניהם, ורצה שאול שאנשיו ירומו לעלות על ראש ההר ומשם ירובו על אנשי דוד בחצים שבזה יוכרח להתרחק מן ההר, ע"ז בקש שלא יתקיים זממו זה, סלה נשלם הענין:

אל תתן מאויי רשע שיוכל ללכדני וזממו ר״ל מחשבתו אל תפק ר״ל אל תוציאהו לאור שאם תעשה כן ירומו סלה ר״ל יתגאו לעולם. ומאויי היו״ד דגושה כדרך משמני. ופעם מדבר בלשון יחיד ופעם בלשון רבים כי בדברו בלשון יחיד יסוב על דואג ובדברו בלשון רבים יסוב על כלם.