בעלי ברית אברם
ונתתי מטר ארצכם בעתו וגו׳. ואספת דגנך ותירושך ויצהרך. הענין שכאשר יעבור האדם על מצות אלהיו הנה בעת צאת נפשו מגופו תהיה נעה ונדה בתוך כף הקלע ובורח מן השטן המענישו ומכניס עצמו או בדומם או בצומח המקום הגזור עליו והראוי לו כפי חטאו. ואז השטן כשנכנס באותו הגוף אינו יכול להזיק לו. והנה האדם באכילתו הצומח או לפעמים יפול צרור עפר בלחם ויאכל אותו וכיוצא בזה אז ודאי מתקן אותו הניצוץ של אותה הנשמה שהיתה שם. וז״א ונתתי מטר ארצכם בעתו. שע״י המטר יצאו אותם הניצוצות שהם מובלעים בעץ הדומם ויקבץ אותם ע״י האכילה. והיינו קיבוץ גליות שאמרו רז״ל (תענית ח׳) גדול יום הגשמים כקיבוץ גליות. וז״א ואספת דגנך וגו׳. כלומר באכילת הצומח והדגן תאסוף הניצוצות המובלעים בתוכו שהם דגנך ממש. ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואח״כ ואכלת ושבעת. שהוא שביעת הנפש המשוך אליו והנאבד ממנו. השמרו לכם אם לא תשמרו התורה ותעברו עליה וסרתם ועבדתם אלהים אחרים וגו׳ ועצר את השמים ולא יהיה מטר וישאר יובש והאדמה לא תתן את יבולה וישארו הניצוצות מובלעות בתוכו. וז״א ואבדתם מהרה כי זהו האבוד שלהם וגו׳. ולזה ראוי לאדם לשמור עצמו ונפשו ולשמור התורה:
רש"י
ונתתי מטר ארצכם. עֲשִׂיתֶם מַה שֶּׁעֲלֵיכֶם אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה מַה שֶּׁעָלַי (שם):