רש"י
כל צפור טהרה תאכלו. לְהַתִּיר מְשֻׁלַּחַת שֶׁבַּמְּצֹרָע (ספרי; קידושין נ"ז):
אבן עזרא
כל צפור טהורה תאכלו. הנה צפור שם כלל ותור וגוזל על השני מינין שהם תחת צפור וכן דיה ואיה תחת דאה כי עתה הוסיף לבאר:
העמק דבר
כל צפור טהורה. ולהלן כתיב עוד הפעם כל עוף טהור תאכלו. וזה פלא. מזה למדו חז״ל בחולין דקל״ט ב׳ דצפור לא מיקרי אלא טהור. משא״כ עוף יש טהור וטמא מש״ה פירש הכתוב עד שלא הוציא הטמאים מכ״מ צפור תאכלו שאין טמא נקרא צפור אבל קודם שבא לומר דעוף טהור תאכלו פי׳ את אלה לא תאכלו והמותר כל עוף טהור תאכלו והא דכתיב אלה טהרה ודאי מיותר ולדרשה כדאי׳ שם דק״מ לאסור את השחוטה של מצורע בלאו הבא מכלל עשה. טהרה ולא שחוטה והכי דרשו בת״כ להלן במקרא כל עוף טהור ולא טמא כפרש״י: