אברבנאל
ויהי דבר ה' אלי בן אדם לחמך ברעש תאכל וגומר עד ויהי דבר ה' אלי לאמר בן אדם הנבא אל נביאי ישראל: עתה הודיע השם לנביא מה יהיה אחר הגלות וחרבן ירושלם, (יח) וצוה שיעשה גם כן על זה מעשה אחר והוא שיאכל לחמו ברעש ומימיו ברגזה ובדאגה ישתה כלומר שבהיותו אוכל ושותה לא יקבל גופו הנאה ולא שמחה אבל יהיה ברעש ורתת, (יט) ויאמר אל עם הארץ שכן יהיו יושבי ירושלם אוכלים לחמם בדאגה ושותים מימיהם בשממון אל אדמת ישראל רוצה לומר על אדמת ישראל, רוצה לומר בעבור שתהיה ארצם שממה מהעם שהיו ממלאים אותה ושהשממון יהיה מחמס כל היושבים כלומר בעבור החמס והגזל שהיו בתוך בני יהודה, וגם כן יאכלו לחמם ברעש (כ) לפי שהערים שהיו נושבות תהיינה חרבות ושאר הארץ מהכפרים שממה תהיה ובזה יכירו משפט אלקים וזהו וידעתם כי אני ה'.