אברבנאל
וזכר שכאשר עשו תשובה במצרים הוציאם משם והביאם אל המדבר, (יא) ונתן להם חקותיו ומשפטיו והם המצות שבין אדם למקום ובין אדם לחבירו שקבלו אותם בהר סיני, והנה אמר עליהם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם להגיד שהיו החקים והמשפטים ההם מסוגלים בקנין החיים בכלל והם חיי העולם הזה שכוללים כל מיני הטובות הגשמיות כמו שפירשתי למעלה וחיי העולם הבא שהם המיוחדים לנפש, או יהיה פירושו שאותם המצות אין בהם עמל ולא טורח כי כבר יעשה אותם האדם וחי בהם לרוצנו וחפצו, (יב) ואומרו וגם את שבתותי נתתי להם ענינו שלא לבד נתן להם המצות שהן צריכות אליהם לחיותם וטובתם אבל גם מצות השבת שהיא מיוחדת לכבוד הש"י והגדלתו להיותה לאות כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, והוא דבר כולל לכל הנמצאים עליונים ותחתונים ובפרט במין האנושי הנה אותה מצוה אלהית נתתי להם בייחוד, והוא אומרו וגם את שבתותי נתתי להם להיות לאות ביני וביניכם לדעת כי אני ה' מקדשם כי היה השבת אות שהקדוש ברוך הוא ברא את עלומו ושישראל עם סגולתו כיון שלהם ניתנה מצות שבת ולא לעם אחר וזהו לדעת כי אני ה' מקדשם, וכמו שאמר בתפלת השבת ולא נתתו ה' אלקינו לגויי הארצות ולא הנחלתו מלכנו לעובדי פסילים וכולי, והנה נזכרה מצות השבת בכל זאת הפרשה בלשון רבים שבתותי הוא אצלי לכלול מצות השבת ביום השביעי ומצות השמטה בשנה השביעית והיובל גם כן כי כולם אם כפי הימים ואם כפי השנים היו שבתות ה' וכולם היו רמז לחדוש העולם: