מלבי"ם
תמים אתה הנה תחלה היית תמים וראוי לכל הכבוד הזה עד שנמצא בך עולתה שאינך ראוי עוד לזה, ומפרש מהו העולה ברב רכלתך שעי''כ מרמאים ומונים, מלאו תוכך חמס ובזה ותחטא ועי''כ הפסדת בין החלק שיש לך למטה בבהמ''ק שעז''א ואחללך מהר אלהים, וממילא הספדת גם החלק שבג''ע, ועז''א ואבדך אתה כרוב הסוכך מתוך אבני אש כי זכית לאבני אש הג''ע ע''י שאתה כרוב הסוכך, וכשאבדת זה אבדת זה:
מצודת דוד
תמים. גם אתה היית תמים בדרכיך מיום הבראך ר״ל מיום עמדך על דעתך ואמר בל׳ הפלגה וכן מבטן אמי אנחנה (איוב ל״א:י״ח):