אבן עזרא
ויגברו המים חמשים ומאת יום. בעבור שנבקעו המעינות גם הי' גשם יורד יום אחד ופוסק יום אחד כי פירוש אנכי ממטיר תמיד בלי הפסקה והעד שאמר ויכלא הגשם:
ספורנו
ויגברו כו' חמשים ומאת יום. מיום התחלת הגשם גברו עד תום חמשים ומאת יום. מתחלת הגשם שהיה בי"ז לחודש השני ושלמו בי"ז לחודש השביעי שהיו הק"נ יום ה' חדשים שלמים ואז נחה התיבה שלא היה שום תגבורת דוחה כי אמנם מיום התחלת הגשם התחיל התגבורת מלמטה כאמרו נבקעו כל מעינות תהום רבה אמנם לא התחילה התיבה ללכת על פני המים עד שהיו המים כ"כ גבוהים שהתיבה רמה מעל הארץ וכאשר שלמו ימי הגשם היה תגבורת מלמטה בלבד נמשך עד מלאת ק"נ יום ואז בנוח התגבורת הדוחה את התיבה נחה התיבה:
רד"ק
ויגברו, ספר כמה היה תגבורת המים, והיו ק"ל יום. וכל זה ידע משה רבינו ע"ה ברוח הקדש הדברים הספורים, לא שידע נח כמה ימים גברו המים ומסר לדורות הבאים; אע"פ שידע סך הארבעים ששלמו ימי הגשם (אע"פ) שהאמין באל שאמר לו "אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה" והוא הדגיש יום ששלמו ימי הגשם כי בנפלם על התבה באמת היה מרגיש בהם; אלא שיש לנו לשאול איך ידע מספר הימים והנה לא היה לא יום ולא לילה, ואפילו היה, הוא לא ראה ולא ידע בתוך התבה כי כולה היתה סגורה ואיך ידע ארבעים יום לחסרון המים ושבעת ימים שלשה פעמים כששלח העורב והיונה? ויש לנו לומר כי נח היה חכם בעניני התכונה והשעור והכין לו הכלים לשעות היום והלילה כמו שעושים בעלי המלאכה ההיא ויודעים בהם שעות היום והלילה ואפי' לא יראו שמש וכוכב. ובאמת נרות דולקות היו לו בתוך התבה דולקות יום ולילה ולאורן היה עושה מה שצריך לעשות ולהאכיל החיות והבהמות והעופות. ואלה חמשים ומאת יום היו אחר הארבעים והנה שלמו הארבעים בכ"ט בכסליו כי מי"ז מרחשון ער כ"ט בכסליו ארבעים יום, וק"ן יום שלמו באחד בסיון, כי מכ"ט בכסליו עד א' בסיון מאה וחמשים יום שהם חמשה חדשים לחדשי החמה כל חדש משלשים יום (עיין ר"ה י"א ע"ב):