אהבת יהונתן
וידר יפתח נדר וכו'. נראה טעם הנדר הזה לפי דאחיו גרשוהו מהסתפח בנחלתם ולא בקשו ליתן לו הבכורה והיה כאשר סיבב הגדולה וראה שהראשון הוא מן המובחר לכך נדר כל מי שיצא ראשון מביתו יהיה לה'. וטעם שנזדמן לו בתו הלא כבר הקדמנו דעמוני ולא עמונית מפני שהזכרים באים מכח הנקבות והן חטאו והנקבות באים מכח הזכרים והם לא חטאו כי לוט שיכור היה כנ"ל. אכן ע"כ יפתח לית ליה האי טעמא דהזכרים באים מכח הנקבות כי הוא היה בן אשה זונה וצ"ל טעם דעמוני ולא עמונית משום כל כבודה בת מלך פנימה ולפ"ז אין נאה לזו שתצא לחוץ בחופים ובמחולות ובתו הלכה כידוע לכך נגזר עליה מיתה ולעתיד יבולע המות לנצח ב"ב אמן:
רלב"ג
וספר שכבר נדר יפתח נדר לה' שאם יתן בידו את בני עמון יהיה לה' אשר יצא מביתו בשובו בשלום מבני עמון ויעלנו עולה אם היה ראוי לזה:
אברבנאל
(ל-לא) וזכר שנדר יפתח נדר לה' אם נתון תתן את בני עמון בידי והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי בשובי בשלום מבני עמון והיה לה' והעליתיהו עולה, והנה דעת חז"ל (תענית ד' ע"א ובב"ר פר' ס' ס"ו ע"ב) בענין הזה הוא, שנדר שהיוצא מביתו איזה דבר שיהיה יעלהו, ושהעלה בתו שיצאה לקראתו עולה לה', והנראה מפאת הכתובים מסכים לאמתתם. ולדעת המפרשים הוא שוי"ו והעליתיהו במקום או, כמו (שמות כ"א י"ז) ומקלל אביו ואמו, ואמר אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי בשובי בשלום והיה לה' ר"ל אם יהיה איש או אשה או דבר שאינו ראוי לעולה יהיה לה', שיתמיד בקדושה כל ימיו ולא ישתמש בחולין, ואם יהיה צאן או בקר יעלהו לעולה על מזבחו. וכן יראה שעשה יפתח, שבצאת בתו לקראתו לא המיתה ולא העלה אותה עולה, אבל הקדישה לגבוה כמו שאוכיח מהפסוקים: