צוארי שלל
ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאול. בירושלמי פ"ק דסוטה תרין אמוראין חד אמר בשעה שהיה רוה"ק שורה עליו היו פסיעותיו מצרעה לאשתאול ופירש הרב יפ"מ משום דק"ל מהו בין צרעה ובין אשתאול שאם לו' מחנה דן מאי נ"מ ועוד דכבר נודע מחנה דן הוזקקו לומר דברים אלו עכ"ל וראיתי בגיליון מהרב הגדול מהר"ם גאלאנטי כתוב מכתיבת ידו קדש וז"ל עמו הסליחה דבמדרש נשא אמרו בפירוש דצרעה ואשתאול הם מיהודה ואינם ממחנה דן להכי דרשו כן ע"ש המגן יג"ן עכ"ל ואיני מבין דבריו כי מ"ש במדר' הוא לשון זה ממשפחת הדני לפי שצרעה היתה מיהודה אשתאול וצרעה ואשנה וצרעה היה לדן ויהי גבול נחלתו צרעה ואשתאול לפיכך צריך לפרש שהיה ממשפחת הדני עכ"ל הרי דגם בדן היה צרעה ואשתאול והוא מקרא מלא ביהושע דביהודה כתיב אשתאול וצרעה ובדן כתיב צרעה ואשתאול. ואחרי כתבי ראיתי בס' פני משה פירו' על הירושלמי שכתב וז"ל כתיב ותחל ובו' בין צרעה ובין אשתאול והלא צרעה ואשתאול מנחלת יהודה היו כמו שמצינו במקרא ולפיכך דרשי לה ההני תרי אמוראין עכ"ל ודבריו כדברי הרב המג"ן הנזכר ותימה עליו דראה במקרא ביהושע סי' ט"ו בחלק יהודה ולא ראה בסימן י"ט בנחלת דן דכתיב ויהי גבול נחלתם צרעה ואשתאול ועיר שמש. הרי דצרעה ואשתאול מדן נמי. ותו דביהודה הקדים אשתאול לצרעה והיו בשפלה ובדן הקדים צרעה לאשתאול וכדכתיב הכא בין צרעה ובין אשתאול:
אהבת יהונתן
ותחל רוח ה' לשפמו בין צרעה ובין אשתאל. פי' פעם אחד בין צרעה שהיא ברכת יעקב ופעם אחד בין אשתאל היינו כארי' שהוא מיסוד אש זהו ברכת משה והיה פעם בכה ופעם בכה כנזכר וא"ש:
מדרש לקח טוב
ד"א זאת הפעם. כלומר זאת האשה. הפעם. המפעמתו. כמו ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן (שופטים יג כה). והוא לשון ניעור. כמו פעמון זהב ורמון (שמות כח לד). שהאשה מפעמת את האיש לכל עבודה ועבודה.