מלבי"ם
וינתקם כו' כחוט: רצה לומר לא בקלות גדול כראשונים רק כחוט, שהאדם הנותקו ינתקנו במעט כח.
אברבנאל
וזכר שדלילה עצמה עשתה ג"כ הנסיון בזה, וששמשון נתקם מזרועותיו כחוט, ואז היא בכתה לפניו, (יג) עד הנה התלת בי ותדבר אלי כזבים, רוצה לומר איני חוששה על זה ואיני מפצרת כבר בזה ענין כי אם לפי שהתלת בי ודברי עמי כזבים ולכן אשתדל על כרחך שתגיד לי האמת, וכל זה מעניני הנשים הזונות לבעליהן מרבות תלונות עמהם ותאמרו שהם מאהבה מסותרת, והיו דבריה במה תאסר, רוצה לומר במה תאסר בידי (כי לא היתה מגלה שידי פלשתים היו עמה בזה). וזכר ששמשון אחרי ששתי הפעמים הראשונים דבר את הכזבים בשנים האחרונים רצה לדבר אמת, אם לא שבפעם הראשונה מהשנים האחרונות ערב דברים בטלים עם האמת, ולכן בשני הפעמים הראשונים זכר שהיה חזקו ביתרים ושניהם היו מהתלות, ובשני פעמים האחרונים זכר שהיה כחו בשער ראשו, אם לא שבראשונה מהן לא ביארו כראוי ובאחרונה גלה את כל לבבו, ולזה התחיל לגלות שהדבר תלוי במחליפות ראשו שהוא השער, אבל לא גלה ענין הגלוח כי אם שתארוג את שערו עם כלי האורגים הנקרא מסכת, ודלילה ראתה להוסיף בדבריו, וז"ש (יד) ותתקע ביתד, שלא לבד ארגה אותם כי אחרי האריגה תקעם עוד ביתד ארצה וקראה עליו פלשתים עליך שמשון, ויסע את היתד ואת המסכת, ואז דלילה בכתה עליו (טו) איך תאמר אהבתיך ולבך אין אתי, רוצה לומר הנה לא היתה זאת השאלה ממני כי אם לבחינה ולנסיון הישך אוהב אותי, ושמשון חשב שכן היה באמת ושכל זה לא עשתה דלילה כי אם להבחינו באהבתו אותה, ומפני כן הגיד לה את כל לבו, רוצה לומר שבפעם השלישית כבר הגיד לה קצת לבו כשהודיעה שהיה כחו בשער ראשו, אבל עתה השלים הביאור באמרו שהיה הכח במציאות (שערת ראשו) ושיסור בגלחו אותם: