תיבת גמא
בפסוק וביום השמיני ימול בשר ערלתו דוחה שבת יש לשאול למ"ד אשה כשירה למול עי"ד רס"ד ולמ"ד עשה דכרת עכ"פ דוחה ל"ת דכרת במסקנא עיין ריש יבמות במהרש"א ומהרש"ל ובס' הכריתות א"כ תמול אשה וידחה מדינא עשה לל"ת ולא תמול איש דאשה לא מצווה אעשה דשבת כ"א אל"ת עיין קידושין ל"ד תוס' ד"ה מעקה דבי"ט אלי"ם אבל עשה לית גבה ה"ה שבת כה"ג וי"ל דמילה הותר לגמרי אף שיש לפנינו איש ואשה רשאי למול איש ועי"ד אם יש ב' מוהלים. והא דאשה לית גבה עשה דשבת שהז"ג אף שיש כרת יליף מתפילין מהיקשא לדידן ואין משיבין על ההיקש אבל למ"ד בקדושין מב' כתובים י"ל דמיעטה תורה עשה גרידא לא עשה שהז"ג שיש כרת ונשים בפסח ראשון ושני עיין פסחים. ומילה לכאורה בלא טעם דדחי הוא דהא אין מ"ע כ"א על האב או ב"ד כבסימן ר"ס רס"א בי"ד ובריש יבמות ה' ב' ממילה היה מצי לומר וליטעמיך נילף עשה ול"ת. וצ"ע בשבת קל"ה יע"ש.
תיבת גמא
שאלה מל ספק בשבת אנדריגנוס וכדומה אי חייב מיתה ונ"מ בזה"ז לפסול עדות או ממון אם הזיק ממון חבירו בהדי שמל אם חייב מיתה פטור מן ממון ועיין שבת קל"ה א' ובתוס' שם ערלתו וודאי ולא ספק דה"א ממ"נ מל אם חייב דוחה שבת ואם אין חייב מקלקל הוא עיין שם ק"ו מה לי לתקן גברא קמ"ל קרא דספק אין דוחה שבת וקמ"ל דגזירת הכתוב הוא ולא מספק וחייב מיתה אם מל ספק וי"ל עדיין ספק הוא שמא אין חייב למול ומקלקל הוא ועמ"ש בפריי לא"ח רע"ח במ"א לענין ספק חייב מיתה אם הזיק ממון חבירו אם חייב ממון. ובפ' לך לך וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו בב"נ י"ל להורת דערלתו וודאי ולא ספק אין ב"ב מצווה למול מספק אף בישר אל ספק מ"ה לחומרא וכ"ש מילה יש קרא כל זכר לרבות אנדריגנוס אבל ב"נ מיעטה התורה מספק אין חיוב וער"מ ע"י מה' מלכים ב"ק חייבין מספק הואיל ונתערבו שאני זה יע"ש. ולפ"ז נ"מ לדידן ספק אמ"ה אין ב"נ מצווה עליו ויליף ממילה ערלתו וודאי ולא ספק ומותר להושיט לו ספק אמ"ה ועיין רמב"ן ז"ל פ' לך לך וצ"ע.
ספורנו
וביום השמיני ימול. כי אז נתעכל דם הנדות הטמא אשר ממנו נזון הולד במעי אמו, וטהר הולד להכנס בברית קדש: