פירוש על מיכה 4:10

ובאת עד בבל שם תנצלו ומשם יגאלך ה' מכף כל אויביך. כי שמעתי מאדומו"ר הק' זצללה"ה שבעת שגלו לבבל כולם הלכו במר נפש ויחזקאל הלך בשמחה רבה. היינו מפני שיחזקאל הרגיש אור הקדושה אשר יזריח הקב"ה בבבל יותר מבהיותם יושבים על אדמתם וכן היה שנתגלה ליחזקאל מה שלא נתגלה לשום חוזה כדאיתא בזוהר הק' (שמות ב':). ושם בבבל התחיל התפשטות הד"ת שבעל פה.
(פרי צדיק סוכות י"ח)

חולי. ל' חלחלה כמו (כאן) כי החזיקך חיל והלשון נופל על יולדת:

ושכנת בשדה. ובירושלמי פ' לולב וערבה דרש רבי זיביי ושכנת בשדה ושכנתי בשדה ופי' בעל יפה מראה משום דלשון טלטול או גלות מיבעילים דלשון שכון לא יפול אלא על הדירה בשלוה והשקט דריש ביה ושכינתי בשדה שהשכינה כביכול גולה עמהם עכ"ל. אבל באגדת תילים מזמור י"א אמר ר' אלעזר ושכנתי כתיב שאע"פי שחרב שכינתי עומדת שם וכן בילמדנו פרשת נח וסף פרשת וישלח ושכנת בשדה ושכנתי כתיב בשדה שאע"פי שאתה גולה בשדה שכינתי לא זזה ממך וכן בריקאנטי פרשת בראשית דף כ"ח וכדומה לזה ובספרים שלנו לא נמצא כזה: