לֹ֤א שָׁלַ֨וְתִּי ׀ וְלֹ֖א שָׁקַ֥טְתִּי וְֽלֹא־נָ֗חְתִּי וַיָּ֥בֹא רֹֽגֶז׃ (פ)
אלשיך
ושמא תאמרו למה לא שבתי בין זו לזו לשוב מרעתי עד המכה אחרונה לזה אמר לא שלותי אחר הראשונה לשוב טעמי בי לבקש על עצמי כי תכף באה השנית עוד זה מדבר ולא שקטתי מהשנית עד בא השלישית כשדים כו' ולא נחתי ממנה עד בא הד' מהנערים ואחרי כן ויבא רוגז בעצמי ובבשרי באופן לא יכולתי לתקן באופן שצדקתי באמרי כי טוב לשמוח במות המוצלח ביותר עד אשר לא יבאו ימי הרעה כדגים הנאחזים כו':
מצודת דוד
לא שלותי. מעולם לא ישבתי בשלוה ובהשקט ובנחת כי יראתי מן הרעה הבאה ומתרגשת בעולם והנה באה עלי הרוגז והחרדה (העולה מהמענה ההיא שהיה איוב נבוך בדעתו ומסתפק לומר שכל מקרי האדם המה מוגבלים ומסודרים לפי מערכת השמים אשר יורו בעת ההריון והלידה ולזה קלל יום תולדתו וליל עיבורו אף יתרעם מול המקום המסדר את הנהגה ההיא לומר מדוע לא סדר אשר מי שיהי׳ ראוי להולד בכמו זה המערכה שנולד הוא שימו׳ או ברחם האם או בצאתי ולא יראה ברעה כי טוב לו המות):