וַיִּשְׁכּ֤וֹן ׀ עָ֘רִ֤ים נִכְחָד֗וֹת בָּ֭תִּים לֹא־יֵ֣שְׁבוּ לָ֑מוֹ אֲשֶׁ֖ר הִתְעַתְּד֣וּ לְגַלִּֽים׃
מלבי"ם
וישכון, והגם שהרשע הזה שוכן בערים נכחדות, שמרוב פחדו מתירא לשבת בעיר מושב בין אנשים, פן יגזלו ממונו ורכושו, ושוכן בערי חורב, אשר שם יש בתים לא ישבו, בתים שאין ראוים למושב, רק שהתעתדו לגלים, שחושב ששם לא ימצאוהו אדם, וגם שמרוב פחדו על ממונו מקמץ מלבנות בית ושוכן במערות וצחיחים ובגלים חרבות, בכ"ז.
מלבי"ם באור המילות
נכחדות. שנכחדו מהיות ערים, כמו ונכחידם מגוי, ותכחד מן הארץ, למו, מוסב על הערים. שהערים י"ל בתים אשר לא ישבו בדרך מושב קבוע, לכן ישכון בערים ולא ישב דרך קבוע, כמ"ש בהבדל בין שכן ובין ישב (ישעיה י"ג):