וְאֵ֥שׁ יָצְאָ֖ה מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה וַתֹּ֗אכַל אֵ֣ת הַחֲמִשִּׁ֤ים וּמָאתַ֙יִם֙ אִ֔ישׁ מַקְרִיבֵ֖י הַקְּטֹֽרֶת׃ (פ)
מדרש לקח טוב
פס'. ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש. במתניתא תנא קרח מן השרופים ומן הבלועים היה שנא' ותבלע אותם ואת קרח וכן הוא אומר ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת. וזה הוא ואתה ואהרן איש מחתתו:
רבנו בחיי
ואש יצאה מאת ה'. מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה, קרח בקש מעלה רמה שאינה ראויה לו ובא בזה כנגד ה' יתברך, לפיכך נדון בירידה הוא והנסמכים עמו, וכענין שדרשו רז"ל (במדבר כ״א:כ׳) ומבמות הגיא, כן ענינו של קרח אב לכל המתגאים המבקשים ליטול שררה שלא כדין. גם בכאן בעונש השרפה היתה מדה כנגד מדה, כי חמשים ומאתים אלו שהיו בכורות באו להקריב קטרת על גבי האש ומחתותיהן בידיהן ועל כן נדונו באש, ועליהם אמר דוד המלך ע"ה (תהילים ק״ו:י״ח) ותבער אש בעדתם להבה תלהט רשעים.
ריב"א
ואש יצאה מאת ה' ותאכל וגו'. הקשה הרב יוסף קרא מה ראה הכתו' בחמשים ומאתים איש מקריבים הקטרת שנדונו באש. ומה ראה בדתן ואבירם שנדונו במיתה חמורה שירדו חיים שאולה. י"ל שמשל הוא לשני בני אדם ואחד אומ' אעשה ככל אשר יגזור עלי השופט והאחר אומ' לא אשמע את מי ילקה יותר הוי אומר זה שאומ' לא אשמע אליו כך אמרו מאתים וחמשים נעשה כאשר צוה משה שנ' ויקחו איש מחתתו וגו' ודתן ואבירם אמרו לא נעשה שנ' העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה. כפר"מ מקוצי: