אִם־יִתֶּן־לִ֨י בָלָ֜ק מְלֹ֣א בֵיתוֹ֮ כֶּ֣סֶף וְזָהָב֒ לֹ֣א אוּכַ֗ל לַעֲבֹר֙ אֶת־פִּ֣י יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת טוֹבָ֛ה א֥וֹ רָעָ֖ה מִלִּבִּ֑י אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר׃
בן איש חי
או יובן בס"ד אומרו הנה עתה באתי אליך כי אתה קין שיש לך כח בשלש אותיות אלה דשם אלהים ואני הבל שיש לי כח בשתי אותיות מ"י דשם אלהים הרי שם אלהים נשלם בשנינו כשבאתי אליך עכ"ז היכול אוכל דבר מאומה שהוא דבר מועט של כלם אלא אשר ישים שם אלהים הנשלם ביני ובניך אותו אדבר:
רש"י
לעבר את פי ה'. כָּאן לֹא נֶאֱמַר "אֱלֹהַי" כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בָּרִאשׁוֹנָה (כ"ב י"ח), לְפִי שֶׁיָּדַע שֶׁנִּבְאַשׁ בְּהַקָּבָּ"ה וְנִטְרַד:
משכיל לדוד
לעבור וכולי כאן לא נאמר וכולי יש עוד הרגש אחר בפ׳ דלעיל לא הזכיר לשון רעה אלא קטנה או גדולה ומ״ש דהכא קאמר טובה או רעה. ובמ״ש רש״י הא נמי מיושב דהכא שכבר נבאש ונטרד הזכיר הרע שהיה בדעתו להרע הואיל וכבר נטרד: