בראשית ז:כד מפרשים: בכור שור, חזקוני, אבן עזרא וספורנו

ויגברו המים על הארץ חמשים וק' יום. כלו' כך עמדו בתגבורות שלהם שלא ניכר חסרונם אבל סוף ק"נ נחה ואז ניכר החסרון שמי"ז בחדש השני שהוא אייר עד י"ז בחדש הז' שהוא תשרי שנחה התיבה הם ה' חדשים מלאים ושוב לא ניכר חסרונם עד חודש העשירי שהוא טבת באחד לחדש שנראו ראשי ההרים, ולפי הפשט מיד שפסקו הגשמים התחילו המים דכתיב ויסכרו מעיינות תהום וארובות השמים ויכלא הגשם מן השמים וישובו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים אלמא מיד שכלה הגשם התחילו לשוב ולחסור:

ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום דיבר הכתוב אחר מחשבתו של נח כאילו לא נתמעטו המים עד שנחה התיבה על הרי אררט אך האמת הם התחילו לחסור מכ״‎ח בסיון שפסקו בו הגשמים כמו שמסדר והולך ויכלא הגשם מן השמים מיד וישבו המים מעל הארץ וגו׳‎ ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום משהתחיל המבול שהוא מי״‎ז באייר עד י״‎ז בתשרי אז חסרו המים כ״‎כ שנחה התיבה, מיד ותנח התבה בחדש תשרי בי״‎ז יום לחדש וגו', בעשירי הוא טבת באחד לחדש נראו ראשי ההרים, ויהי מקץ ארבעים יום שנראו ראשי ההרים שהוא עשתי עשר בשבט ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה, וישלח את הערב לאחר שבעת ימים כמו שפירש״‎י שהוא י״‎ח בשבט, וישלח את היונה ויחל עוד שבעת ימים, ויסף שלח את היונה והוא כ״‎ה בשבט, וייחל עוד שבעת ימים שהם ב׳‎ באדר, וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו, ועמד בתיבה כ״‎ח ימים עד א׳‎ בניסן שנאמר ויהי באחת ושש מאות שנה בניסן באחד לחדש חרבו המים ויסר, מכסה התבה וירא והנה חרבו המים מעל פני האדמה. אך עדיין היתה טיט ורפש ואינה ראויה לדריסת רגל עד כ״‎ז באייר כדכתיב ובחדש השני בכ״‎ז יום לחדש יבשה הארץ.

ויגברו המים חמשים ומאת יום בעבור שנבקעו המעינות גם היה גשם יורד יום אחד, ופוסק יום אחד, כי פי' "אנכי ממטיר" (בראשית ז ד) תמיד בלי הפסקה והעד שאמר ויכלא הגשם (בראשית ח ב):