וַיֹּ֨סֶף ע֜וֹד לְדַבֵּ֤ר אֵלָיו֙ וַיֹּאמַ֔ר אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם אַרְבָּעִ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֶֽעֱשֶׂ֔ה בַּעֲב֖וּר הָאַרְבָּעִֽים׃
רש"י
אולי ימצאון שם ארבעים. וְיִמָּלְטוּ ד' הַכְּרַכִּים וְכֵן ל' יַצִּילוּ ג' מֵהֶם אוֹ כ' יַצִּילוּ ב' מֵהֶם אוֹ י' יַצִּילוּ אֶחָד מֵהֶם:
אבן עזרא
וטעם לא אעשה בעבור הארבעים, לא אעשה השחתה ושלא יאריך חבר שני החסרונים אחר כן, אם יחסר הרביעית גם השלישית גם החצי, וי"א למה לא הפחית מעשרה, בעבור היות שנים בכל עיר, כי חמש ערים היו וזה איננו נכון, בעבור שאמר בסדום לבדה ואע"פ שחכמינו ז"ל העתיקו שאין תפלה בצבור פחות מעשרה, גם זה הפסוק יחזיק ידי אמונתינו:
אור החיים
וַיּוֹסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו. טַעַם אָמְרוֹ ״וַיּוֹסֶף״, גַּם אָמְרוֹ תֵּבַת ״אֵלָיו״. פֵּרוּשׁ: הוֹסִיף לְהִתְפַּלֵּל בַּגֶּדֶר הָרִאשׁוֹן עַצְמוֹ שֶׁהָאָדוֹן הוּא הַמַּשְׁלִים, אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה הַצֵּרוּף בְּמִנְיַן הַכְּרָכִים כִּי הוּא יַשְׁלִים כְּרַךְ אֶחָד מֵהֶם, וְלָזֶה דִּיֵּק לוֹמַר אֵלָיו כִּי הַהֲגָנָה זוֹ הוּא בַּהֲגָנָתוֹ יִתְבָּרַךְ.