וַיֵּ֣לֶךְ יְהוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔ה לְדַבֵּ֖ר אֶל־אַבְרָהָ֑ם וְאַבְרָהָ֖ם שָׁ֥ב לִמְקֹמֽוֹ׃
תפארת שלמה
וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקומו. יש לדקדק מה אשמעינן קרא שאברהם שב למקומו. אמנם הנה כתיב אתה הוא ה' לבדך כו' וצבא השמים לך משתחוים. אתה הוא אשר בחרת באברם ומצאת את לבבו נאמן לפניך. ר"ל כי אתה הוא לבדך טמיר ונעלם בעולמות העליונים אשר אין רשות לשום מלאך ושרף במקום ההוא רק כל צבא השמים משתחווים מרחוק ואתה אשר בחרת באברם להעלותו שם כי מצאת את לבבו נאמן לפניך לבדך במקום קדשך. כי בחי' הצדיקים גבוה מאד ממעלת המלאכים כמאמרם ז"ל עליונים למטה ותחתונים למעלה והוא עולם ברור ונכון להיות כן. וזה וילך ה' כביכול הש"י הוא בבחי' הולך ומתגדל ומתרומם למעלה ע"י הצדיקים כמ"ש אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו. וז"ש כי כאשר גבהו השמים מן הארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם דייקא ע"י בנ"א שוכני ארץ גלומי גוש. בעבודתם הנכונה הם מרוממים ומגביהים כבוד הבורא ב"ה. וז"פ וילך ה' בבחינת הולך כביכול. כאשר כלה לדבר אל אברהם לשון כלתה נפשי כי רצונו ית"ש וכסופו היה שיבא אברהם בעולם כמ"ש אלה תולדות השמים והארץ בהברא"ם באברה"ם. וכאשר כביכול הש"י נתעלה בחביון עוזו. גם שם אברהם שב למקומו אברהם הגיע שם להתיחד באור ה' כי האבות הם המרכבה. לכן שב למקומו אשר היה בתחלה קודם שנברא העולם:
אבן עזרא
ואברהם שב למקומו. אל חברון, וזאת המראה היתה במקום שהלך אברהם לשלוח המלאכים ומשם ישקיף על פני סדום ואעפ"י שהוא כתוב "וישכם אברהם בבקר וישקף על פני סדום" (בראשית יט כז כח) אחר צאת השמש היה כי לא נהפכה סדום בלילה כי כן העיד הכתוב: