וַיְהִ֣י ׀ כְּמֵשִׁ֣יב יָד֗וֹ וְהִנֵּה֙ יָצָ֣א אָחִ֔יו וַתֹּ֕אמֶר מַה־פָּרַ֖צְתָּ עָלֶ֣יךָ פָּ֑רֶץ וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ פָּֽרֶץ׃
רקנאטי
ויהי כמשיב ידו והנה יצא אחיו ותאמר מה פרצת עליך פרץ ויקרא שמו פרץ. ואחר יצא אחיו אשר על ידו השני ויקרא שמו זרח. הנה היו פרץ וזרח תאומים בלידה כמו ביצירה והרמז בהם לדיו פרצופים איש באחיו ידובקו. זרח על שם החמה. ופרץ על שם הלבנה שנפרצה לעתים ומלאה לעתים כפי קבלתה מן השמש. והנה פרץ שם (לכח) [לכת] בית דוד. ועל כן יצא ממנו מלכות בית דוד. וזהו מאמרם בקידוש החדש דוד מלך ישראל חי וקיים והבן. וזהו ויתן י"ד בגימטריא דוד. ואמרו רז"ל ראויין היו ישראל שלא יגלו ממקומן לעולם ולא נגזרה גזירה עד שכפרו בעיקר שנאמר אין לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי (מלכים א' יב טז). ואלו התאומים יצאו מתמר כי התמר כלול מזכר ונקבה בלולב וגרעינין:
שפתי כהן
פר"ץ גימ' ז"ה משי"ח, שעושה פרצות בעכו"ם, וסמיך ליה ויוסף הורד, רמז על משיח בן יוסף שעתיד ליהרג:
מחוקקי יהודה; קרני אור
[כב] עיין ברמב"ן ז"ל מה שכתב ע"ז, וכן בעל הכוה"ק ימאן בפי' הזה וכתב "אמת שהנגינה מסכמת לפי' הראב"ע כי הושם טפחא במלת "מה פרצת" וחובר "עליך" במונח אתנחתא, אבל אין לשון המקרא מיושב היטיב לדבריו" עיי"ש, ויוב"ע תרגם ג"כ כדעת בעל הטעמים, אך הוא פי' בדרך הדרש: