וַיִּכְתֹּ֥ב מֹשֶׁ֛ה אֶת־הַשִּׁירָ֥ה הַזֹּ֖את בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַֽיְלַמְּדָ֖הּ אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
אלשיך
ויכתוב משה כו' למה שצער סילוק מרע"ה ועיקרו היה על ישראל כמו שכתבנו שע"כ גלה לו ית' שיתוקנו כי בגלות האחרון תרבה תורה בישראל כי לא תשכח כמדובר והיא תעמוד להם כאשר פירש משה עצמו בספר רעיא מהימנא על מאמר הכתוב שיבא המשיח עני ורוכב על חמור שהוא על סמך עסק התורה כד"א יששכר חמור גרם על כן טרם יצוה ית' את יהושע לרעות את ישראל אחרי משה הפיס דעתו שיוכל עד כתב את השירה וילמדה את בני ישראל למען תהיה לעדה כי בה נרמוז כל הארבעה גליות שע"י ראות כך ידבקו בתורה ויתוקנו בה כי יראו כי כאשר העיד בם יוצרם ית' כן היה וגם שם הקדים וכי התורה היא תקנתם באומרו יערוף כמטר לקחי כו' ואח"כ ויצו הוא ית' את יהושע כו' ואמר כי אתה בזכותך תביא כו' וגם שאמר למעלה ה' אלהיך הוא עובר לפניך הוא ישמיד שיורה שהוא ית' העושה ולא אתה הלא הוא כי השכינה היא העושה באמת אלא שצריך יהיה איש על עדה יהי' משכן לה לשרות עליו וזהו ואנכי אהיה עמך ומה שלמעלה נאמר תבא ופה אמר תביא כבר ביארנו למעלה בס"ד:
ברכת אשר
"ויכתב משה את השירה הזאת" וגו'. הכוונה לשירת האזינו, וכדברי רש"י למעלה (יט, ד"ה את השירה הזאת), וכך גם להלן (פסוק ל), כלומר נצטוו לכתוב את השירה עוד לפני שנאמרה, וכך גם משה רבנו ע"ה - כתבה לפני שאמרה, וזה קצת קשה. (פ' וילך תשס"ו) וראה "העמק דבר" על אתר. לדבריו, הכתוב מודיע זריזותו של משה על ידי כתיבת השירה מוקדם יותר, והכוונה היא שתיכף כשכלה הדיבור עם משה, בעוד השכינה באוהל מועד וה' מדבר עם יהושע, הסתלק משה רבנו והזדרז למצוות הכתיבה.
אבן עזרא
ביום ההוא. שלא איחר הדבר ויתכן שהיה יום מותו אחר מכתב דברי התורה כי השירה כתב משה עמה: