וְנָתַתִּ֥י מִשְׁכָּנִ֖י בְּתוֹכְכֶ֑ם וְלֹֽא־תִגְעַ֥ל נַפְשִׁ֖י אֶתְכֶֽם׃
בעלי ברית אברם
ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם. ק׳ אם הם ראוים להשרות שכינתו ביניהם מהיכא תיסק אדעתין שיגעל בהם. וכפי מה שדרשו בזוהר שזה מדבר בזמן הגלות שהשכינה היא ממושכנת ביניהם יתיישב שאף על פי שהם בגלות לא תגעל נפשי אותם. גם אפשר עוד מרז״ל כי בשעת פטירתו של אדם אין הנשמה יוצאת מן הגוף אלא עד שראה השכינה ואז מרוב חשקה לידבק בשכינה היא יוצאה ומנחת הגוף ונדבקת בשכינה אם הוא צדיק ואם אינו צדיק השכינה מהעלמת ומוליכין אותה למקום הראוי לה. וז״ש ונתתי משכני בתוככם ולא תפחד אחר שהשכינה נגלית בתוככם שמא ח״ו תצא נפשכם מגופיכם מרוב חשקה לידבק בשכינה ח״ו אלא השאר הנפש בכם ולא תגעל אתכם לרוב חשקה לידבק בי: