ויקרא כו:כ מפרשים: רש"י, אדרת אליהו, אור החיים ורשב"ם

ותם לריק כחכם. הֲרֵי אָדָם שֶׁלֹּא עָמַל, שֶׁלֹּא חָרַשׁ, שֶׁלֹּא זָרַע, שֶׁלֹּא נִכֵּשׁ, שֶׁלֹּא כִּסֵּחַ, שֶׁלֹּא עָדַר, וּבִשְׁעַת הַקָּצִיר בָּא שִׁדָּפוֹן וּמַלְקֶה אוֹתוֹ, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, אֲבָל אָדָם שֶׁעָמַל וְחָרַשׁ וְזָרַע וְנִכֵּשׁ וְכִסֵּחַ וְעָדַר וּבָא שִׁדָּפוֹן וּמַלְקֶה אוֹתוֹ, הֲרֵי שִׁנָּיו שֶׁל זֶה קֵהוֹת:

ותם לריק כחכם. עיין רש"י ז"ל ד"א זה הכרם [פי' משום דצריך טרחא יתירה וכשאינו מגדל אח"כ הרי תם לריק] ויש אומרים זה הפשתן. ויש אומרים זה הכח. ד"א זה המשי' את בתו ונותן לה ממון הרבה ולא הספיקו שבעת ימי המשת' לצאת עד שמתה נמצא קובר את בתו ומאבד את ממונו הוי אומר ותם לריק כחכם:

וְתַם לָרִיק וְגוֹ׳. כְּאִלּוּ אָמַר ״וְתַם כֹּחֲכֶם לָרִיק״, פֵּרוּשׁ, שֶׁכֹּחָם בִּשְׁלֵימוּת יִהְיֶה לָרִיק, וּלְצַד שֶׁלִּפְעָמִים לֹא יִשְׁלֹט הַמַּשְׁחִית אֶלָּא בְּחֵלֶק, כָּאן הוֹדִיעַ (ה׳) כִּי יִשְׁלְטוּ בַּכֹּל רַחֲמָנָא לִצְּלַן: