וְאָֽנֹכִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ רֹגַ֣ע הַיָּ֔ם וַיֶּהֱמ֖וּ גַּלָּ֑יו יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃
אהבת יהונתן
ואנכי ה' אלהיך רוגע הים ויהמו גליו ה' צבאות שמו. פי' עפ"י מ"ד בגמ' דב"ב אמר רבב"ח אשתעי לי נחותי ימא האי גלא דמטבע לספינתא ואתחזי ביה ניצוצי דנורא חיוורא ברישא מחינן ליה באלותא דחקיק עליה אהיה אשר אהיה יה יה ה' צבאות ונייח ע"כ המאמר הזה תמוה מאוד. ונראה דאיתא בזוהר ויקם יונה לברוח תרשישה וימצא אניה. יונה דא היא נשמתא דבר נש דנגזרת ממערכת אלהים חיים במאמר עירין ובפתגמין קדישין לשוט על פני תבל וימצא אניה דא הוא גוף החומר והים הולך וסוער דא הוא היצה"ר שחושב לשבר האניה בתחבולותיו ועצות רעות ואומר לו אתה בן אדם מה לך נרדם קום והתענג בדשן נפשיך ורווה בטוב גוייתיך כי הוא מתת אלהים וישתער עליו מלך הצפון להדיחו עד שאול תחתית לעבור כל העבירות וממתיק לו כל העבירות למצות ואם צדיק בעיניו וזך פעלו וכמה לא חלי ולא מרגיש גברא ואולם בגמ' נאמר תקנתא לרמאי אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם חוזר בו מוטב ואם לאו יקרא ק"ש וכתבו המפרשים הטעם דק"ש שפיר מהני מפני דהיצר הרע גם הוא חייב בכבוד ה' ואם קורא ק"ש מייחד המעשה להקב"ה שהוא מושל בכל וברא הכל ויאמר להיצה"ר איך נניח את אלהינו שבשמים מיד מפריש ממנו ולכך כתיב בתריה ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך בשני לבבות ביצ"ט וביצה"ר כי היצה"ר נהפך לו לאוהב בזכרו את השם ב"ה שמושל בכל. וגם הכעס למה נקרא השם ב"ה צבאות דאי' בגמ' כשברא הקב"ה את האדם נמלך בפמליא שלמעלה הנקראים צבאות והטעם כדי שלא יקטרגו על האדם כשיחטא לאמר מה אנוש כי תזכרנו כיון שגם המה הסכימו לברוא אותו וזהו שרמז רבה במתק לשונו האי גלא דמטבע לספינתא הכוונה שהיצה"ר הולך וסוער על האדם כדי להדיחו מן ארץ החיים ואתחזי בצוציתא דנורא ברישיה ר"ל שהיצה"ר המתיק לו העבירות למצות ואמר לו לך חטא ושוב אח"כ ויהי שכרך גדול דאם יהיו חטאך כשנים כשלג ילבינו וזהו נורא חיוורתא וזהו שאחז"ל דלא ישמע אליו. והתקנה לגרש אותו מחינן ליה באלותא דחקיק עליה יה ה' צבאות ר"ל שיאמר שה' הוא צבאות וגם הוא חייב בכבודו ואז יפרשו ממנו בני רשף כנ"ל וז"ש הנביא ואנכי רוגע הים ויהמו גליו ר"ל שכנסת ישראל מפחד תמיד מפני חמת המציק. וע"ז אמר הקב"ה שלא יירא כי אף אם יהא רוגע הים ויהמו גליו ר"ל היצה"ר מבקש תמיד לטורדו מן העולם תקנתו ה' צבאות שמו ר"ל שיקרא ק"ש כנ"ל ויפריש ממנו היצה"ר וק"ל:
אבן עזרא
ואנכי רגע. יש אומרים שהוא הפוך כמו גוער, ויש אומרים מניח, אחר שהמו גליו, לשון מרגוע (ירמיהו ו' ט"ז), והוא הישר בעיני, או טעמו אניח אני הים, ואני אצוה שיהמו גליו, והטעם משל על המציקים: